Check Out The Latest Selection From LechayimBooks
Of The Top Selling Jewish Books
Click On The Link Underneath Each Book To See Its Description
this
week's expressions
אַליין
איז די נשמה ריין
(
זאָגט
מען ווען מ'וויל
נישט קײַן שותּפים)
transliterated
a'leyn
iz di nesho'me reyn
(zogt
men ven m'vil nit kayn shutfim)
the
expression actually means
Alone,
the soul is pure
(Used
as an expression when you don't want a partneship)
translated
to Hebrew
לבד,
הנשמה
טהורה
(אומרים
כשלא רוצים לעשות שותפות)
a
concept
אַ
כּשרה נשמה מיט אַ טריפה'נעם
האַרץ
transliterated
a
ko'she're nesho'me mit a treyfenem harts
in
English
a
kosher soul with a devilish heart
in
Hebrew
נשמה
כשרה עם לב טריפה
lastly
די
וואָס טרעפן חילוקים צווישן דעם גוף און
נשמה האָבּן נישט קײַן גוף און נישט קײַן
נשמה
transliterated
di
vos trefn khilukim tsvishn dem guf un di nesho'me hobn nit kayn guf un
nit kayn nesho'me
in
English
those
who find a distinction between the body and the soul have no body and
no soul
in
Hebrew
אלה
שמוצאים הבדל בין הגוף לנשמה אין להם לא
גוף ולא נשמה
דער
גוף און די נשמה
דער
מלך אַנטונינוס האָט געזאָגט צו רבּי דער
גוף מיט דער נשמה קענען זיך בּאַפרײַען
ווען ג-ט
וועט זיי משפּט'ן
אויף זייערע עבירות,
ווי
אַזוי,
דער
גוף קען זאָגן די נשמה,
זינט
דער צײַט וואָס די נשמה איז אָפּגעשייד
געוואָרן פון מיר,
ליג
איך אין קבר ווי אַ שטיין און טו נישט קײַן
עבירה.
און
די נשמה וועט זאָגן,
דער
גוף האָט געזינדיקט,
ווײַל
פון דער צײַט וואָס איך בּין אָפּגעשייד
געוואָרן פון דעם גוף,
פלי
איך אין די לופטן אַזוי ווי אַ פויגל און
זינדיק גאָרנישט.
האָט
רבּי געזאָגט צו אַנטונינוס איך וועל דיר
זאָגן אַ משל צו וואָס דאָס איז געגליכן:
אַ
מלך האָט אַמאָל געהאָט אַ שיינעם
ווײַנגאָרטן.
אין
דעם ווײַנגאָרטן איז געווען הערלעכע
פײַגן.
האָט
דער מלך געזעצט אינעם ווײַנגאָרטן צוויי
מענטשן וואָס זאָלן היטן די פרוכט.
איינער
איז געווען אַ לאָמער,
אַ
הינקעדיקער און דער צווייטער איז געווען
אַ בּלינדער.
האָט
דער לאָמער געזאָגט צום בּלינדן ''איך
זע שיינע צײַטיקע פײַגן אין דעם ווײַנגאָרטן.
קום
איך וועל זיך אַרויפזעצן אויף דײַנע
פּלייצעס,
איך
וועל אָפּרײַסן פרוכט און מיר וועלן
בּיידע עסן.
אַזוי
האָבּן זיי טאַקע געטאָן.
איין
מאָל איז דער מלך געקומען אין ווײַנגאָרטן
און ער פרעגט די היטערס װוּ זענען די שיינע
צײַטיקע פײַגן?
האָט
דער בּלינדער געזאָגט,
''האָבּ
איך דען אויגן צו זען?''
האָט
דער לאָמער געזאָגט,
''האָבּ
איך דען פוס צו גיין?''
וואָס
האָט דער קעניג געטאָן,
ער
האָט אַרויפגעזעצט דעם לאָמען אויפן
בּלינדן [אַזוי
ווי זיי האָבּן טאַקע געטאָן]
און
ער האָט זיי געמשפּט צוזאַמען.
ג-ט
טוט אויך אַזוי ער נעמט די נשמה און זעצט
זי אַרײַן צוריק אינעם גוף און ער משפּט
זיי צוזאַמען.
אַזוי
ווי עס שטייט אין פּסוק (תּהלים
נ,
ד)
''ער
וועט רופן צום הימל פון אויבן און צו דער
ערד [וועט
ער רופן]
ער
זאָל משפּט'ן
זײַן פאָלק.
ער
וועט רופן צום הימל פון אויבן [דאָס
מיינט ער וועט רופן די נשמה וואָס זי איז
אויבן אין הימל}
און
צו דער ערד וועט ער רופן [דאָס
מיינט מען ער וועט רופן צום גוף וואָס ער
ליגט אין דער ערד]
און
ער וועט אַרײַנזעצן די נשמה אין דעם גוף
און אַזוי וועט ער משפּט'ן
בּיידע צוזאַמען...
the
body and the soul
Antoninus*
said to Rebbe: ‘The body and the soul can both free themselves from
judgment. Thus, the body can plead: The soul has sinned, [the proof
being] that from the day it left me I lie like a dumb stone in the
grave [powerless to do anything]. While the soul can say: The body
has sinned, [the proof being] that from the day I departed from it, I
fly about in the air like a bird [and commit no sin].’ Rebbe
replied, ‘I will tell you a parable. To what may this be compared?
To a human king who owned a beautiful orchard which contained
splendid figs. Now, he appointed two watchmen therein, one lame and
the other blind. [One day] the lame man said to the blind, "I
see beautiful figs in the orchard. Come and take me upon thy
shoulder, that we may procure and eat them." So the lame
bestrode the blind, procured and ate them. Some time after, the owner
of the orchard [the king] came and inquired of them, "Where are
those beautiful figs?" The lame man replied, "Have I then
feet to walk with?" The blind man replied, "Have I then
eyes to see with?" What did he do? He placed the lame upon the
blind and judged them together. So will the Holy One, blessed be He,
bring the soul, [re]place it in the body, and judge them together, as
it is written, [Psalms 50:4] He shall call to the heavens from above,
and to the earth, that he may judge his people: He shall call to the
heavens from above-this refers to the soul; and to the earth-to the
body, that he may judge his people.’
הגוף
והנשמה
אמר
ליה אנטונינוס לרבי (הרי)
גוף
ונשמה יכולין (שניהם)
לפטור
(את)
עצמן
מן הדין (כשיבואו
ליום הדין לאחר מיתת האדם,
שיש
לכל אחד מהם טענה צודקת שפטור הוא מעונש
על חטאיו)
כיצד?
גוף
אומר(כלומר:
יכול
לטעון:
הרי) הנשמה,
(היא
ש)חטאת(וראיה
לדבר,)
שמיום
שפירשה (הנשמה)
ממני
הריני מוטל כאבן דומם בקבר (שבלא
הנשמה אין בכוחי לעשות כלום,
ונמצא
שכל החטאים שעשיתי במשך חיי,
הנשמה
היא שעשתה,
ולא
אני.)
ונשמה
אומרת (ה)גוף(
הוא
ש)חטא,
(וראיה
לדבר)
שמיום
שפירשתי ממנו (מן
הגוף)
הריני
פורחת באויר כצפור (שבלא
גוף איני חוטאת,
ונמצא
שכל החטאים שעשיתי במשך החיים הגוך הוא
שעשאם,
ולא
אני,
וכיצד
איפה מעניש הקדוש ברוך הוא את הנשמה?
אמר
ליה (רבי
לאנטונינוס)
אמשול
לך משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה
לו פרדס נאה והיה בו בכורות נאות (תאנים
נאות,
מן
התאנים הראשונות שהבשילו,)
והושיב
בו (בפרדס)
שני
שומרים אחד חיגר (נכה
ברגליים)
ואחד
סומא (עיוור)
אמר
לו חיגר לסומא בכורות נאות אני רואה בפרדס
(ואנני
יכול ללכת ברגלי לקחת אותן לאוכלן )
בא
והרכיבני (על
כתפיך ואומר לך להיכן ללכת)
ונביאם
לאכלם,
רכב
חיגר על גבי סומא והביאום ואכלום לימים
בא (המלך)
בעל
פרדס (ו)אמר
להן (לשומרים)
בכורות
נאות (שהיו
כאן)
היכן
הן?
אמר
לו חיגר כלום יש לי רגלים להלך בהן (וליטול
את הבכורות?)
אמר
לו סומא כלום יש לי עינים לראות (את
הבכורות וליטלן?)
מה
עשה(בעל
הפרדס)
הרכיב
(את)
החיגר
על גבי סומא(כדרך
שרכב עליו בשעת שגנבו את הבכורות,
ודן
אותם כאחד(שאמר
להם:
'אף
אתם כך עשיתם בשעה שאכלתם את הבכורות)
אף(ביום
הדין)
הקב״ה
מביא נשמה וזורקה בגוף (שמחייה
את המתים)
ודן
אותם כאחד (את
הגוף עם הנשמה,
על
העבירות שעשו במשך החיים,
שלא
יכולים היו לעשותן אלא שניהם כאחד,)
שנאמר
(תהלים
נ,
ד)
ייקרא
אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו (ופירוש
הפסוק כך הוא:)
יקרא
אל השמים מעל זו נשמה (שהקב''ה
יקרא לנשמה הבאה לתוך גופו של אדם מלמעלה,
מן
השמים)
ואל
הארץ לדין עמו זה הגוף (שיקרא
אף לגוף הבא מן הארץ לדין יחד עם הנשמה.'
לשון
הגמרא סנהדרין צא
אמר
ליה אנטונינוס לרבי גוף ונשמה יכולין
לפטור עצמן מן הדין כיצד גוף אומר נשמה,
חטאת
שמיום שפירשה ממני הריני מוטל כאבן דומם
בקבר ונשמה אומרת גוף חטא,
שמיום
שפירשתי ממנו הריני פורחת באויר כצפור
אמר ליה אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך
בשר ודם שהיה לו פרדס נאה והיה בו בכורות
נאות והושיב בו שני שומרים אחד חיגר ואחד
סומא אמר לו חיגר לסומא בכורות נאות אני
רואה בפרדס בא והרכיבני ונביאם לאכלם רכב
חיגר על גבי סומא והביאום ואכלום לימים
בא בעל פרדס אמר להן בכורות נאות היכן הן
אמר לו חיגר כלום יש לי רגלים להלך בהן
אמר לו סומא כלום יש לי עינים לראות מה
עשה הרכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד
אף הקב״ה מביא נשמה וזורקה בגוף ודן אותם
כאחד שנאמר ייקרא אל השמים מעל ואל הארץ
לדין עמו יקרא אל השמים מעל זו נשמה ואל
הארץ לדין עמו זה הגוף
*Antoninus
and Rebbe
In
the context of defining the term Yom Genosia shel Melakhim, which is
ultimately understood as the day that the rule of the Roman leader
was established, the Gemara tells of the close relationship between
Rabbi Yehudah ha-Nassi and the Roman emperor Antoninus. According to
the opening story, Antoninus turned to Rabbi for advice on how to
establish his son as his successor, something that was unusual in a
political reality where the Senate chose the leader and generally
refused to have a son follow his father as emperor. In the
continuation of the stories of their relationship, the Gemara
describes how Antoninus had a secret tunnel erected between their
houses so that he could visit and serve Rabbi.
The
Gemara concludes that at the time of Antonius' death Rabbi eulogized
him saying nitpardah havilah – "the pact has been broken!"
Rashi explains that this refers to the close, personal relationship
that existed between Rabbi and Antoninus, and Rabbi was expressing
his own sense of loss at the end of that connection. Others suggest
that this is a reference to Rabbi's recognition that although he had
promised Antoninus that he would receive a portion in the World to
Come, nevertheless it would not be on the same spiritual level as
what Rabbi would receive, so their relationship could not be
continued. The Maharal takes a different approach, explaining that
without Antoninus, the mutual respect between Rome and Israel no
longer existed and he was predicting a period of discord,
disagreement and ultimately discrimination and edicts.
Mitzvot
A
mitzvah is a G-dly deed. Every time a soul performs a mitzvah--giving
a coin to charity, putting on tefillin, lighting Shabbat candles--it
acts as a "partner with G-d in creation" and brings G-d's
presence into the world. The mitzvot are all physical deeds--so the
soul can perform them only while a resident of the physical world,
invested within an Animal Soul and a body. Thus the duration of its
physical life is the soul's only opportunity to perform mitzvot.
Everything that comes before and after is just a prequel and sequel
to the soul's greatest and loftiest moments--its acts of connecting
the G-dly with the mundane.
Life
After Life
Upon
conclusion of its physical life-span, the soul resumes a purely
spiritual state. It can no longer perform mitzvot, but the G-dly
deeds it performed during its physical lifetime have elevated it to
heights it could not even had contemplated before its descent. These
mitzvot are like seeds which take root in the soil of the physical
world and grow and multiply, further fueling the soul's ascent; as do
the good deeds performed in the physical world by others for the
merit of the departed soul.
The
World to Come
Ultimately,
the soul will be reunited with the body. In the Messianic Era, the
resurrection of the dead will usher in a "World to Come" of
eternal physical life, in which "death will be eradicated
forever. "In the World to Come, the entirety of creation will
fully and uninhibitedly reflect the infinity and perfection of its
Creator, and the physical will transcend the finitude and mortality
which define it in today's imperfect world.
Bringing back the Yiddish language
A proverb is a short, generally known sentence of the folk which contains wisdom, truth, morals, and traditional views in a metaphorical, fixed and memorizable form and which is handed down from generation to generation
